אצלנו בסטודיו - נלמדת היוגה הנשית המקורית על פי שיטתה של מירה ארצי פדן (מפתחת השיטה)  |  סטודיו להתאהב בנשיות שלך שמח לארח אותך במשכננו ברמת גן, כאן תוכלי להירגע, להתחזק, ולהעצים את נשיותך- ברוכה הבאה!  |  אנו מזמינות אותך- למעגל ראש חודש- מעגל נשים המאפשר לך לחוות תהליך חווייתי ומרגש בקבוצה. פרטים נוספים בדף מעגלי ראש חודש (באתר)  |  10 שיעורי יוגה בשבוע, 4 מורות שונות, שיעורים בכל יום וחופש בחירה מוחלט!  |  

מאמר: התפיסה היוגית והאימונית (קואוצ'ינג) על חג סוכות
 
סוכות הוא החג השלישי מבין שלושת הרגלים שלוש הרגלים המופיעים בתנ"ך, וכאשר בית המקדש היה קיים, היו העם עולים לירושלים בחג.
זהו החג שבו מסתיימים ימי הדין (שהחלו בחודש אלול ובאו לסיומם ביום הכיפורים).
בחג האדם מצווה לשמוח עם בני משפחתו בקיום מצוות הקמת סוכה ושהיה בה למשך שבעת ימים.
הסוכה עצמה היא זכר לסוכות בהן ישבו בני ישראל במדבר לאחר יציאתם ממצרים. 
כעת ניגע בהיבטי החג דרך גישת היוגה והקואוצ'ינג:


 

בניית הסוכה הפנימית- והחיצונית:
בניית סוכה פנימית היא בנייה של היסודות הפנימיים שלנו. יסודות אלו הם אוסף של הערכים וההרגלים שלנו.

ערכים- המונח "ערכים" מגיעה מתחום הקואוצ'ינג והם מוגדרים כעקרונות החשובים שעל פיהם אנו חיים.
זוהי "אמת האישית" שעל פיה אנו חיים. הערכים הם מצפן פנימי וביטויים משקף את הנאמנות לעצמנו!
למעשה כל רגע מתסכל או מעיק עשוי להעיד שערך כלשהו מדוכא, נרמס או נדחק לפינה.
ערכינו באים לידי ביטוי במעשים שלנו, וכל החלטה שאנו מקבלים בחיינו מתבססת על הערכים שלנו (לרוב אנו עושים זאת באופן לא מודע).
הערכים הם מי שאנחנו. לא מי שהיינו רוצים להיות. לא מי שאנחנו חושבים שאנחנו צריכים להיות, אלא מי אני בחיי ברגע זה.
אומנם חלק גדול מהערכים של כל אדם עוצבו ע"י הסביבה שחינכה ועיצבה את חייו, אך מאחר ואנו בוגרים נוכל ללמוד להיות מודעים לערכים שלנו ובכך להבין רבות מהם אותם העקרונות המניעים את בחירותינו בחיים. בתוך תהליך של קואצ'ינג אני עוזרת למתאמנים לחשוף ולהכיר את הערכים הכי דומיננטים שלהם. ערכים יכולים להיות לדוגמה:
יציבות, סובלנות, בריאות, חדשנות, צדק, אהבה, איכות, מצוינות, נאמנות, אמון, כנות, חופש, חברות, נדיבות, כבוד, אומץ, וכו'.

הרגלים- כשאני מתייחסת למונח הרגלים אני מתכוונת להרגלי חשיבה, דיבור, התנהגות ועשייה. הרגלים עשויים להיות מאוד עתיקים בחיינו (ואפילו מחיים קודמים) אך אחת הדרכים להיות מודע אליהם היא לעקוב אחרי ההרגלים.
הרגלי מחשבה- אחר מחשבות קשה מאוד לעקוב, הן מהירות, זריזות, חמקמקות ובלתי פוסקות. מתוך מדיטציה והתבוננות יום יומית במחשבות ניתן להכירן, נלמד את אופיין, את סוג האנרגיה שהן נושאות (סטווה/ טמס/ רג'ס), ומאיזה רגש הן מונעות- פחד, שנאה, אהבה, דחייה, וכו'.
ניתן גם לערוך יומן מחשבות, ולרשום מחשבות שליליות במיוחד ולעשות עליהן עבודה טרנספורמציה יסודית.
הרגלי דיבור- ניתן לעשות "דיאטות שתיקה" = צום בדיבור, פעולה זו נקראת "מאונה". אחרי זמן מה אפשר לנסות לברור מחדש מילים לפני שיאמרו. דיבור אפקטיבי הוא דיבור שמעצים את המדבר ואת מי שמאזין לו, זהו דיבור של אמת שאינה פוגעת.

בניית סוכה חיצונית היא יצירת האינטראקציה שלנו עם הסביבה ועם עצמינו:
הרגלי פעולה ומעשה-
כל פעולה שאנו עושים בסופו של דבר משפיעה עלינו. לפי היוגה הפעולות יוצרות את המציאות שלנו מאחר ולכל פעולה תוצאה שחוזרת אלינו.
קשה מאוד לשנות הרגלי עשייה, רבים מאיתנו רוצים בכך, חלק רוצים לקום יותר מוקדם, אחרים לשנות את האכילה, או את הרגלי הפעילות ולתרגל יותר יוגה....
ההתחלה בנוגע לשינויים אלו היא עריכת מעקב ורישום- מה קיים בחיינו? מה המצוי?

השלב הבא הוא להגדיר מה אנו רוצים- מה הרצוי לעומת מה המצוי ולהתחיל לשזור שינויים קטנים בחיי היום יום ובכל פעם להוסיף עוד שינוי ועוד שינוי. שינויים קיצוניים עלולים להתפרק מהר לכן הדרך האיטית של לקחת בכל תקופה שינוי אחד לאורך זמן ולהטמיע אותו עדיפה.
 


יומן - כלי עזר בבנייה עצמית:

ניהול יומן רוחני מאוד יעזור להישאר מכוונים כלפי המטרות.
בהקשר של בניית הסוכה החיצונית בחיינו, נוכל גם לשאול את עצמינו:

? האם אנו מוקפים שאנשים חיוביים, שמזינים אותנו ומטעינים אותנו באנרגיה חיובית או באנשים שרגילים להתלונן, להתרכז בעצמם ולשאוב מאיתנו את האנרגיות שלנו ואת תשומת ליבנו?

? האם אנו מקדישים את זמננו ורגשותינו לפעולות אפקטיביות
או שזמננו מתבזבז על עניינים לא חשובים?כל אלו מלמדים אותנו אילו יסודות התנהגותיים ואינטראקציות יש לחזק ואילו כדאי לשנות.


 

חגיגה של חיבור אל הטבע:

סוכות הוא החג שמסיים את השנה החקלאית ועל פי לשון התורה חג סוכות מכונה גם "חג האסיף".
כל האווירה שלו היא מאוד חקלאית: לקיחת ארבעת המינים, היציאה מהבית החוצה וישיבה תחת סכך צמחי.
החג חל בסתיו, זמן מקודש של בחילופי עונות, מקיץ לחורף, לחגוג את מה שקיבלנו מאלוהים.
תפילות החג כוללות תודות על יבול השנה הקודמת ותפילות לגשמי ברכה בחורף המתקרב.
מאחר וסוכות הוא גם חג חקלאי ומסמל את איסוף הקציר, אני רואה בחג את ההזדמנות הזו להיות באינטימיות עם הטבע, להתאחד עימו ולהודות על מה שקיבלנו השנה.
הטבע מעניק לנו מידי יום ביומו מזון, אוויר ומים כל התרבויות העתיקות היו בהקשבה מוחלטת לטבע ולחיות- למשל יציאת חלזונות וקרקורי הצפרדעים סימלו את הגעתו של הגשם בקרוב, ולא היה צריך את דני רופ כדי להבין זאת.
גם ביוגה הרבה מהתנוחות מחקות את הטבע, את בעלי החיים ואת הצומח, כגון תנוחת הטווס, הצב, הנשר, חתול, כלב, עורב, קוברה, גמל, תנוחת העץ, תנוחת הקשת, והברכה לשמש. יתכן שגם בכדי להתחבר לאנרגיה הסימלית שהחייה יצגה כמו גם הפעלת המרכזים האנרגטיים.
לאור התפתחות הציוויליזציה אנו מסתגרים בבייתנו ובקושי מתקשרים עם הטבע, שלא להזכיר מעריכים אותו ואת מה שהוא מספק עבורנו.
החג מדבר על יציאה מהבית, הקמת סוכה והתמזגות עם הטבע למשך שבעה ימים.
אני ממליצה בימי החג ובכלל אחת לכמה זמן, לצאת מהבית, לקבל השראה מהטבע, לתרגל יוגה בחיק הטבע, לנסות לשמוע את שירת העשבים, לחגוג ולהודות על מה שמוזרם אל חיינו.
חישבו על כך שאסונות הטבע הן האסונות הקשים ביותר, כיוון שלא ניתן להתמודד מולם (צונמי, הוריקן, רעידות אדמה) כשם שניתן לפתור משברים כלכלים, מדיניים וכו'.
כל יום שהטבע מאפשר את החיים שלנו ומזין אותם, מצדיק חגיגה והודיה. ואפשר להתחיל זאת כבר היום.



קבלת אורחים רוחניים וקבלת השראה מהם בתרגול ובכלל:

התורה שלנו מדברת על הכנסת אורחים, ואפילו על הכנסת רוחות וכיבודם. סיפור אברהם אבינו והכנסת שלושת המלאכים, הגעתו
של אליהו הנביא בליל הסדר, ובסוכות החל מנהג בו מקבלים בברכה- באופן סמלי, את שבעת אנשי התורה החשובים לסוכה.
הם נקראים "שבעת האושפיזין" וכוללים את אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרון, יוסף ודוד, כל אחד מהם ביום אחר מימי החג לפי הסדר, אברהם ביום הראשון וכן הלאה.
ניתן לראות במעשה זה את היכולת שלנו לקבל השראה ולספוג מן האנרגיה המיוחדת של מורים שאינם עימנו עוד. לפני זמן מה סיפר לי חבר בקורס מאתגר במיוחד שלמדנו יחדיו כי עמד לעזוב את הקורס אך במהלך אחד משיעוריי הקורס חש כי רוחו של גורו מפורסם באה אליו ובזכות נוכחות האנרגיה הזו הצליח להריגע ומצב רוחו השתפר, ולבסוף הוא נישאר וסיים את הקורס בהצלחה.
סיפור זה היה מעורר השראה עבורי. אם מגלים גמישות
מחשבתית אפשר לקחת את התרגול יוגה צעד אחד קדימה ולתרגל עם רוחו של כל גורו ומורה שנחפוץ.



ארבעה דברים לברך עליהם:

בחג הסוכות, מצווה ליטול את ארבעת המינים. נטילת ארבעת המינים, ארבעה מיני צמחים, שמהותם התפרשה ע"י חכמי התורה שבעל פה: לולב, אתרוג, שלושה הדסים, שתי ערבות

לולב- מרכזיות, ראשוניות. הלולב הוא העלה המרכזי של העץ שעליו לא נפתחו. עומד זקוף כמו עמוד שידרה, מהווה את הציר שאליו מצטרפים כל יתר המינים לברכה |(הברכה נקראת ברכת לולב).
היוגה מזמינה אותנו לחוות בכל תירגול את המרכז שלנו, לשים לב לעמוד השידרה, למירכוז פנימי. כמו כן יש להתייחס לכל תירגול כאילו היה הראשון בחיינו. דרך כך נביא את תשומת הלב לערנות ונהפוך את התירגול למדויק עבורנו.

הדס- נצחיות, טיהור, התמדה לעומת ענפי הערבה, הנכמשים מיד לאחר קיצוצם אם אינם טבולים במים, נשארים ענפי ההדס זקופים ורעננים גם ללא מים. בתכונה זו אפשר אולי להסביר את סמל נצחיות החיים שנקשר בהדס.
ממקומות שונים בתלמוד יודעים, כי היו מניחים הדס על מיטת המת, ומאידך היו משמחים בו חתן וכלה, אף קולעים להם בו עטרות לחופתם.
השימושים הסמליים הללו בהדס, נובעים מהיותו סמל לנצחיות החיים, ידוע על עמידותו של ההדס בתנאי יובש, פגעים - ואפילו בפני שריפות (לאחריהן הוא מחדש עצמו בעוצמה). זהו גם צמח ארומטי שמפיקים ממנו שמן אתרי.
היוגה תמיד מזכירה לנו שאומנם חשוב לטפח את הגוף, לשמור עליו ולהתמיד בתרגול הפיזי אך בנוסף לזאת היוגה מדגישה כי הגוף אינו ניצחי. היוגה לוקחת לרבדים התפתחותיים ורוחניים עמוקים יותר.
היוגה עוזרת לנו לחיות בעולם החומר בצורה יותר טהורה.

ערבה- אחווה, הגנה בתרגום מארמית= אחווה, ערבות הדדית- "משה" ו"אהרון" לקחו 'ערבות' אחריות על עם ישראל. אהבת החברה.
היוגה שמה דגש על אחדות, כאשר אנו מתרגלים יוגה יש לשים לב לכל חלקי הגוף המעורבים בתנוחה, על האיברים להיות ערבים זה לזה. הגוף שואף לחוש אחדות. אין טעם להיות "גמישים ברגליים" ולפגוע בגב.

אתרוג- ענווה. ראשי תיבות של פסוק "אל תבואני רגל תאווה". מי שיש לו את כל התכונות הטובות (כמו שלאתרוג יש גם ריח, גם טעם, יופי, הדר) והוא צדיק (עושה מעשים טובים ומצוות), עליו להתפלל שלא ליפול בפח הגאווה ובתחושה שהוא מושלם.
היוגה מזכירה לנו שהיא כלי להתפתחות רוחנית וזו לעולם אינה נפסקת. המטרה ביוגה אינה להגיע רחוק יותר או גבוה יותר. יש לפעול בענווה עם הגוף.
 

יצירת תרגול מלא שמחה:
מצווה לשמוח-
התורה אומרת לנו שזו מצווה לשמוח בימי חג "ושמחת בחגיך" ובחג סוכות גם מודגש באופן מיוחד "והיית אך שמח".
אני נוטה להאמין כי נפלה שגיאת כתיב וכי התכוונו לכתוב "והיית אח שמח".
בספר דברים, בפרק טז, פסוקים יג-טו כתוב: "ושמחת בחגיך, אתה ובינך וביתך, ועבדך ואמתך, והלוי והגר והיתום והאלמנה, אשר בשעריך".
יש בהכוונה זו לשמח את מי שסביבנו כך שיחוש
גם הוא את שמחת החג, לפתוח בפניו את הסוכה ולארחו כמו אח. על כן "והיית אח שמח" מתחבר לי באופן יותר מובן ומתאים.

מה הסיבה לשימחה בחג הסוכות:
בפסח זכינו לצאת ממצרים, בשבועות זכינו לקבל את התורה בהר סיני, ובסוכות ההסבר לחגיגה הוא:
"כי בסוכות הושבתי את בני ישראל" (ויקרא כ"ג). מתן "הבית" וההגנה מעניק שמחה גדולה, אך עם זאת חג הסוכות מראה לנו שלעולם לא נוכל למצוא את האושר האמיתי ברכוש.
גם בני ישראל בזמן יציאת מצריים לנו בסוכה שהיוותה להם בית זמני. רכוש אינו ניצחי כמו הנשמה. חשוב שיהיה לנו מקום מוגן לנוח בו אך אל לנו לתלות את השמחה ברכישת רכוש או באי רכישת רכוש- כי כל אלו הם זמניים.
בימי החג עוזבים למעשה את כל הרכוש שצברנו למשך שבעה ימים בהם שוהים בסוכה תוך שאנו זוכרים שה' הוא מגיננו היחיד (ולא שארבעת הקירות הם האלוהים שלנו).
השמחה שבחג נחגגת מתוך ערכים גבוהים יותר של אחדות עם הסביבה והמשפחה, נתינה בימי חג לקבוצות החלשות שבחברה (עני, גר, יתום, אלמנה), וזכירה כי בנו נמצא העושר בר-הקיימא היחיד והוא- עושרה של הנשמה. מרגע גילוי טיבעה האלוהי והאמיתי (אטמן).
תרגול יוגה יכול להיות עבורנו זמן מקודש, כמו חג קטן שאנו יוצרים לנו בטקס אינטימי משלנו. כמו בחגים היהודיים כך ניתן ליצור גם בתרגול היוגה הוויה של שימחה.
מטרת היוגה אינה להביא אותנו לסבל אלא לשחרור מסבל. שימחה משחררת מסבל לכן כדאי להרשות לעצמינו ליהנות מהתרגול, איך עושים זאת:

  • להוריד את המילה "חייב/ת" מהתרגול, זה מאפשר תחושה של קלילות, אופטימיות, ורצון לתרגל.
     
  • לטבול את הנשימה ברגש של שימחה ולתת לנשימה להזרים את האנרגיה הנפלאה הזו לכל מקום בגוף.
     
  • לשלוח חיוך פנימי וחיצוני לעצמינו תוך כדי התרגול, כן, זה בסדר ולא גס לחייך באמצע תרגול.
     
  • לצחוק מהלב (כמובן שלא על אחרים), אם עולה גל של צחוק אפילו בזכות משהו קטן שהצית את השימחה- יש לתת לשימחה מקום. החברה מרגילה אותנו להצניע שימחה וצחוק תחת פרדיגמות כגון "שלא לעורר קינאה/ שלא להזכיר לאחר כמה הוא סובל".
     
  • לתת מקום בזמן התרגול להיזכרות בצבע/ נוף/ זיכרון שמשמח אותנו.


שיהיה חג שמח מלא חברות ואהבה
© כל הזכויות למאמר זה שמורות לנורית לביא.
 

 

 

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
האתרים שלייוגה עם נוריתי www.yoga-nl.co.il  ♦ קואוצ'ינג עם נורית www.nuritlavi.co.il ♦  
 

לייבסיטי - בניית אתרים